סיפור מהניסיון שלי איך רגשות כמו געגוע ועצב משפיעים אלינו במהלך החיים
בכתבה הקודמת דיברנו על רגשות כמו געגוע ועצב (ניתן לקרוא כתבה דרך קישור המצורף) והיום אני רוצה לספר להם מהניסיון שלי איך רגשות כמו אלו משפיעים אלינו במהלך החיים.
למי ששאל את עצמו מתי פגשתי את הרגשות הללו בתוכי, אין זה היה מידי. לקחו לי כמה שנים עד שמצאתי את הרגש הזה עמוק מבפנים. הרגשה שלא משנה מה אני משיגה בעבודה או בחיים האישיים, תמיד הרגשתי חוסר סיפוק. לא זוכרת אם סיפרתי לכם שכל המשפחה שלי מצד אבי סובלת מעודף משקל רב, ורובם עומדים בקריטריונים לקיום ניתוח בריאטרי (זאת אומרת השמנה חולנית).
אחרי שחקרתי את הרגש שלי הבנתי מאיפה קיבלתי אותו... סבתא שלי, אמא של אבי, שהייתה במלחמה איבדה חצי ממשפחתה. סבתא שלי הפכה לאדם סגור וקר רוח. אין לי זיכרונות ממנה צוחקת, מאושרת. לרוב הייתה מאופקת וכועסת (כמובן לא נאשים אותה כי היא עברה הרבה בחיים).
אבא שלי גדל עם חסך לחום ואהבה מאמו, והמשיך לחפש אותו בעזרת אכילת יתר, למרות שהוא היה רופא מאוד מכובד ממשפחה טובה.
הרגש הזה אשר ליווה אותי במשך שנים רבות, קיבלתי מאבא באופן תת מודע ולקחו לי שנים רבות להבין למה במצבים שונים אני פונה לאכילה שלא מרעב כלל, אלא כדי להשתיק את הרגש הזה...
המסר שלי אליכם הוא שלא כל הרגשות שלנו אנחנו רוכשים במהלך החיים. לפעמים הם תורשתיים באופן תת מודע, וזאת הסיבה למה ילדים סובלים מהשמנת יתר מגיל צעיר או אפילו מלידה ולוקח לפעמים זמן רב עד שאנחנו מגיעים לסיבה האמתית, אחרי שאנו לומדים להכיר לעומק את הדורות שלנו.
האם אתם מרגישים רגשות של געגוע ועצב? איך זה מתבטא בחיים שלכם?
