להיות רזה בשלוש רמות
לפעמים רק להבין בראש מה אני צריך לאכול ומתי, זה לא מספיק.
הרבה אנשים יכולים לדקלם בצורה מדויקת מאוד מה היו צריכים לאכול ומתי ובפועל שוב ושוב נופלים למלכודת אכילת המתוקים, החטיפים או הכמות הגדולה של המזון שבוחרים להוסיף לארוחה.
רק אחרי כמה דקות שסיימנו לאכול מגיעה המחשבה או יותר נכון השאלה הביקורתית כלפי עצמנו "למה הייתי צריך לאכול את כל זה? הרי ידעתי שלא היה צורך בכל זה ועדיין אכלתי".
דוגמה נוספת שלא קשורה לאוכל, אבל בצורה מדויקת מעבירה מסר זהה, למשל ויכוח שהיה לי עם חבר טוב ובמשך כל היום אני חושב לעצמי, איך אני צריך להתנהג בפעם הבאה כשאפגוש שוב את החבר... "כשאראה אותו אהיה רגוע, אתנהג כאילו אני לא כועס, אהיה סבלני, כאילו לא קרה כלום..."
ואז מגיע הרגע שאני פוגש את החבר ומילה אחת שלו לא במקום תספיק כדי לגרום לי לשכוח שאני רגוע ונחמד, וברגע זה אפסיק להתנהג בצורה נחמדה.
אותו דבר קורה גם עם האוכל. אנחנו מוצפים במידע איך לאכול, מדקלמים מה לאכול ומתי עד שמגיע הערב ולא ברור איך, אבל אני שוב מוצא את עצמי אוכל עוגיות, מפצח גרעינים ואוכל סנדוויץ' אחד לפני שינה.
אז למה בעצם זה קורה? למה למרות שאני יודע מה צריך לעשות, אני עושה להפך?
כי רק להבין בראש זה לא מספיק!!! יש כאן אלמנט נוסף שהוא "רגש".
יש צורך בהתאמה בין ראש ורגש, ולכן בתהליך ירידה במשקל לא מספיק רק לדעת לחבר תפריט בריא ודל קלוריות. בתוכנית ליווי "דטוקס תזונתי ורגשי" יש חיבור בין כל העולמות האלה
